הלכה: וְכֵן בֵּית הַבַּד עַד הַכּוֹתֶל וְהָאִילָן כול'. אָמַר רִבִּי לָֽעְזָר. מַעֲשֶׂה בְדָלִית אַחַת שֶׁהָֽיְתֵה מוּדְלָה עַל פֶּרְסִיקוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וְנִפְשַׁח הַפֶּרְסִיק. וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי חִייָה הַגָּדוֹל וְאָמַר לוֹ. צֵא וְהַעֲמֵד לוֹ פֶּרְסִק. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא מַתְנִיתָא הִיא. וְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָנוּי בַּסֶּלַע וְגִינַּת אַחֵר עַל גַּבָּיו וְנִפְחַת. שָׁמַעְנוּ שֶׁאֵין כּוֹפִין. וְהָתַנֵּי רִבִּי חִייָה. כּוֹפִין. נֵימַר. וְלֹא פְלִיגֵי. מָאן דָּמַר. כּוֹפִין. שֶׁהוּא שָׁם. וּמָאן דָּמַר. אֵין כּוֹפִין. בְּשֶׁאֵין עוֹמֵד שָׁם.
Pnei Moshe (non traduit)
נימר. וקאמר הש''ס דאפילו תימא ולא פליגי דהא ר' חייא הוה עובדא בשהיה שם לפנינו ומתני' דמשמע דאין כופין לא תדוק הכי אלא דמיירי בשאין עומד שם לפני הב''ד ואיננו שהלך לו למדינת הים:
והתני ר' חייא כופין. וא''כ היאך אנו מפרשין הא דפסק ר' חייה ואמר לו צא והעמד לו אם נימא דר' חייא פליג על המתני':
ולא מתניתא היא. דלא קתני הכי והיאך אתה אומר דר' חייה כפה אותו להעמיד לו פרסק והא אנן לא תנן הכי:
וכן בית הבד וכו'. וא''כ שמענו שאין כופין אותו לתקן אלא יורד וזורע למטה קתני עד שיעשה זה ואי דכופין הוה ליה למיתני כופין אותו לעשות כיפין:
גמ' בדלית אחת. גפן מודלית:
על פרסיקו. על אילן שפירותיו אפרסקין:
ונפשח האפרסק. נעקר ממקומו:
צא והעמד לו פרסק אחר. שמשועבד לו כל זמן שהדלית קיימת:
משנה: 36b וְכֵן בֵּית הַבַּד שֶׁהוּא בָנוּי בַּסֶּלַע וְגִינָּה אַחַת עַל גַּבָּיו וְנִפְחַת הֲרֵי בַּעַל הַגִּינָּה יוֹרֵד וְזוֹרֵעַ לְמַטָּה. עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לְבֵית בַּדּוֹ כִּיפִּין. הַכּוֹתֶל וְהָאִילָן שֶׁנָּֽפְלוּ לִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהִזִּיקוּ פְּטוּרִין מִלְּשַׁלֵּם. נָֽתְנוּ לוֹ זְמַן לִסְתּוֹר אֶת הַכּוֹתֶל וְלָקוֹץ אֶת הָאִילָן וְנָֽפְלוּ בְּתוֹךְ הַזְּמַן פָּטוּר לְאַחַר הַזְּמַן חַייָב.
Pnei Moshe (non traduit)
אף מתקן. מזמין מלאכתו ברשות הרבים כל שלשים יום ואינו חייב בנזקין ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
והבונה בונה. מקבלן מיך המביא ובונה:
וגובלין טיט. לתת מיד בבנין:
המוציא מוציא והמזבל מזבל. כשזר מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושא לזבלו ואינו רשאי להשהותו שם:
אין שומעין לו. אע''ג דבכל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף גבי פועל אינו כן דלא תלין פעולת שכיר כתיב מאי דאתני בהדיה משמע:
טול ממה שעשית. כל מה שלקטת יהא שלך:
בתבן ובקש. ללקט לו משלו או מן ההפקר:
הילך את יציאותיך. שהוצאת לפנות אותן:
אין שומעין לו. אם אין זה רוצה אינו קונה אותן וחייב הלה לפנותן:
הגיעוך. זכה אתה בהן ופנה אותן לעצמך:
מתני' ונפל. לתוך גינת חבירו:
מתני' וכן בית הבד. בית לעצור בו זיתים:
שהוא בנוי בסלע. בעובי ההר:
וגינה אתת על גביו. הגינה של אחד ובית הבד של אחר:
ונפחת. שמן בית הבד בארבעה טפחים ואינו ראוי לזרוע כבתחלה:
עד שיעשה לבית בדו כיפין. תקרה עשויה עגול כמין קשת ויתקן עליה בעל הגנה עפר ויזרע:
פטורין מלשלם. דמאי הוה ליה למיעבד אנוס הוא:
נתנו לו זמן. ב''ד שלשים יום לסתור ולקוץ:
נָֽתְנוּ לוֹ זְמַן לָקוּץ. כַּמָּה הוּא זְמַן. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה אָמַר. ל̇ יוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
כמה הוא זמן. בית דין:
משנה: מִי שֶׁהָיָה כוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְגִינַּת חֲבֵירוֹ וְנָפַל וְאָמַר לוֹ פַּנֵּה אֲבָנֶיךָ וְאָמַר לוֹ הִגִּיעוּךָ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶׁקִיבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ אֶת יְצִיאוֹתֶיךָ וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בַּתֶּבֶן וּבַקַּשׁ אָמַר לוֹ תֶּן לִי אֶת שְׂכָרִי אָמַר לוֹ טוֹל מַה שֶׁעָשִׂיתָה בִּשְׂכָֽרְךָ אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. מִשֶׁקִיבֵּל עָלָיו אָמַר לוֹ הֵילָךְ שְׂכָֽרְךָ וַאֲנִי נוֹטֵל אֶת שֶׁלִּי אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. הַמּוֹצִיא זִבְלוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים הַמּוֹצִיא מוֹצִיא וְהַמְזַבֵּל מְזַבֵּל. אֵין שׁוֹרִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְאֵין לוֹבְנִין לְבֵינִים אֲבָל גּוֹבְלִין טִיט בִּרְשׁוּת הָרַבִּים אֲבָל לֹא לִלְבֵינִים. הַבּוֹנֶה בִרְשׁוּת הָרַבִּים וְהַמֵּבִיא אֲבָנִים הַמֵּבִיא מֵבִיא וְהַבּוֹנֶה בּוֹנֶה. וְאִם הִזִּיק מְשַׁלֵּם מַה שֶׁהִזִּיק. רִבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר אַף מְתַקֵּן הוּא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי שְׁלֹשִׁים יוֹם.
Pnei Moshe (non traduit)
אף מתקן. מזמין מלאכתו ברשות הרבים כל שלשים יום ואינו חייב בנזקין ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:
והבונה בונה. מקבלן מיך המביא ובונה:
וגובלין טיט. לתת מיד בבנין:
המוציא מוציא והמזבל מזבל. כשזר מוציאו מן הרפת לרשות הרבים יהא מוכן הנושא לזבלו ואינו רשאי להשהותו שם:
אין שומעין לו. אע''ג דבכל דוכתא אית לן שוה כסף ככסף גבי פועל אינו כן דלא תלין פעולת שכיר כתיב מאי דאתני בהדיה משמע:
טול ממה שעשית. כל מה שלקטת יהא שלך:
בתבן ובקש. ללקט לו משלו או מן ההפקר:
הילך את יציאותיך. שהוצאת לפנות אותן:
אין שומעין לו. אם אין זה רוצה אינו קונה אותן וחייב הלה לפנותן:
הגיעוך. זכה אתה בהן ופנה אותן לעצמך:
מתני' ונפל. לתוך גינת חבירו:
מתני' וכן בית הבד. בית לעצור בו זיתים:
שהוא בנוי בסלע. בעובי ההר:
וגינה אתת על גביו. הגינה של אחד ובית הבד של אחר:
ונפחת. שמן בית הבד בארבעה טפחים ואינו ראוי לזרוע כבתחלה:
עד שיעשה לבית בדו כיפין. תקרה עשויה עגול כמין קשת ויתקן עליה בעל הגנה עפר ויזרע:
פטורין מלשלם. דמאי הוה ליה למיעבד אנוס הוא:
נתנו לו זמן. ב''ד שלשים יום לסתור ולקוץ:
הלכה: הַמּוֹצִיא זִבְלוֹ כול'. תַּנֵּי. פּוֹרֵק אָדָם זִבְלוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְפַנּוֹתוֹ מִיַּד. אֲבַל לַשְׁהוֹתוֹ אָסוּר. בָּא אֶחָד וְהוּזָּק הֲרֵי זֶה חַייָב. רִבִּי יוּדָה אוֹמֵר. בְּשָׁעַת הַזְּבָלִים פּוֹרֵק אָדָם זִבְלוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּדֵי שֶׁיִּתְפָּרֵךְ בְּרַגְלֵי אָדָם וּבְהֵמָה ל̇ יוֹם. שֶׁעַל מְנָת כֵּן הִנְחִיל יְהוֹשֻׁעַ לְיִשְׂרָאֵל אֶת הָאָרֶץ. פּוֹרֵק אָדָם עַפְרוֹ בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לִשְׁרוֹתוֹ וּלְהַעֲלוֹתוֹ עַל גַּבֵּי דִּימוֹס מִיַּד. לַשְׁהוֹתוֹ אָסוּר. בָּא אֶחָד וְהוּזָּק בּוֹ חַייָב. לֹא יְהֵא גוֹבֵל בְּצַד זֶה [וּבוֹנֶה בְצַד זֶה] אֶלָּא בְמָקוֹם שֶׁבּוֹנֵהוּ. פּוֹרֵק אָדָם אֲבָנָיו בְפֶתַח חֲצֵירוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים לְפַנּוֹתָן מִיַּד. לַשְׁהוֹתָן אָסוּר. בָּא אַחֵר וְהוּזָּק בָּהֶן חַייָב. מָסָר הַחוֹצֵב לַגַּמָּל הַגַּמָּל חַייָב. גַּמָּל לַסַּתָּת הַסַּתָּת חַייָב. סַתָּת לַסַּבָּל הַסַּבָּל חַייָב. הֶעֱלָה עַל גַּבֵּי בִימוֹס וְהָיָה מְפַקְפֵּק בָּהּ וְנָֽפְלָה הָאַרְדִּכַל חַייָב. מְסָרָהּ (הַסַּתָּת לַסַּבָּל) [הַחַצָּב לַסַּתָּת] וְהוּזַּק בֵּין בְּסִיתּוּת בֵּין בָּאֶבֶן הַסַּתָּת חַייָב. 37a הַסַּתָּת לַסַּבָּל וְהוּזַּק בְּסִיתּוּת הַסַּתָּת חַייָב. בָּאֶבֶן הַסַּבָּל חַייָב. עָֽלְתָה וְיָֽשְׁבָה בְדִימוֹס וְנָֽפְלָה פָטוּר.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה יעשו. הלכה כמי מהני תנאי דמתני':
יחלוקו. כיון דאיכא סברא כר''מ או כר' יהודה חולקין בזה:
עד עשרה טפחים. אדר''ש קאי עד עשרה טפחים הוא בכלל כל שיכול לפשוט את ידו וליטלו:
ר' יוחנן פליג דעד שיכול לפשט את ידו ממש משערינן ובלבד שלא יאנס את עצמו לפשוט ידו יותר מדאי:
לגמל. להנושאה על הגמל:
גמ' תני. בתוספתא פי''א:
פורק אדם עפרו בפתח חצירו ברשות הרבים לשרותו צ''ל וכן הוא בתוספתא לשרותו לטיט ואם לשהותו ה''ז אסור:
ע''ג דימוס. של בנין:
החוצב. את האבן מן ההר:
לסתת. המחליקה ומתקנה:
לסבל. הנושאה על כתיפו:
והיה מפקפק בה. הפכה מצידה לצידה כדי להושיבה כדרך הארדכל שהוא ראש האומנין ומדקדק ליישב האבן ומחמת כן נפלה והזיקה הוא חייב:
מסרה הסתת לסבל. הא דאמרי' בברייתא הסתת לסבל הסבל חייב וקאמר הש''ס דיש חילוק בין אם מסר הכל בידו או לא דאם מסר לו הכל האבן וכן מסיתות מקצת מן האבן שסיתת ממנה ולפעמים צריכין לזה לתתה במקצוע ונפל ממנו והוזק אחר בין באבן בין בסיתות הסבל חייב צ''ל. ולג' הספר אפשר לפרש דאם בשעת מסירתו להסבל נפל ממנו לעולם הוא חייב בין בסיתות בין באבן:
הסתת להסבל. אחר שמסר לו האבן נפל האבן והסיתות והזיקו רואין אם בסיתות הוזק הסתת חייב דזה בידו הוא וממנו הוא שנפל ואם באבן הוזק מיד הסבל הוא והסבל חייב כללו של דבר כל שיצא ההיזק מתחת ידו הוא חייב:
פטור. כולן פטורין:
משנה: שְׁתֵּי גִנּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ וְהַיָּרָק בֵּינְתַּיִים רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֶׁל עֶלְיוֹן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שֶׁל תַּחְתּוֹן. אָמַר רִבִּי מֵאִיר וּמַה אִם יִרְצֶה הָעֶלְיוֹן לִיקַּח אֶת עֲפָרוֹ אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה אִם יִרְצֶה הַתַּחְתּוֹן לְמַלְאוֹת גִּינָּתוֹ עָפָר אֵין כָּאן יָרָק. אָמַר רִבִּי מֵאִיר וְכִי מֵאַחַר שֶׁשְּׁנֵיהֶן יְכוֹלִין לְמַחוֹת זֶה עַל זֶה רוֹאִין מְנַיִין יָרָק זֶה חָייָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּל שֶׁהָעֶלְיוֹן יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִיטּוֹל הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ וְהַשְּׁאָר שֶׁל תַּחְתּוֹן.
Pnei Moshe (non traduit)
של עליון. שהרי עפרו הוא ומשלו הוא יונק:
ר' יהודה אומר של תחתון. שעל אוירו היא מונחת:
למלאת גינתו עפר. ולהשוות קרקעו לעליונה:
וכי מאחר ששניהן יכולין למרות זה על זה. שלא יהא ירק זה כאן עליון ליטול עפרו ותחתון למלאות גינתו:
מניין ירק זה חיה. הדין הוא שרואין מהיכן ירק זה חי וממקום שהוא יונק וגדל לו ינתן:
כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי היא שלו. כדקאמר ר' מאיר הואיל ומעפרו הוא חי והשאר של תחתון דעליון גופיה אפקורי הוא מפקיר ליה לגביה דתחתון שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך של חבירו וללקטו. והלכה כרבי שמעון:
והירק בנתיים. בזקיפת הגובה עובי הארץ שביניהם:
מתני' שתי גנות. של שני בני אדם סמוכות זו לזו האחת קרקעיתה גבוה ושאצלה קרקעיתה נמוך:
הלכה: שְׁתֵּי גִינּוֹת כול'. מַה יַעֲשׂוּ. אֶפְרַיִם בְּשֵּׁם רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. יַחֲלוֹקוּ. דְּבֵית רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. עַד יֹ טְפָחִים. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוּאֲנָס.
Pnei Moshe (non traduit)
גמ' מה יעשו. הלכה כמי מהני תנאי דמתני':
יחלוקו. כיון דאיכא סברא כר''מ או כר' יהודה חולקין בזה:
עד עשרה טפחים. אדר''ש קאי עד עשרה טפחים הוא בכלל כל שיכול לפשוט את ידו וליטלו:
ר' יוחנן פליג דעד שיכול לפשט את ידו ממש משערינן ובלבד שלא יאנס את עצמו לפשוט ידו יותר מדאי:
לגמל. להנושאה על הגמל:
גמ' תני. בתוספתא פי''א:
פורק אדם עפרו בפתח חצירו ברשות הרבים לשרותו צ''ל וכן הוא בתוספתא לשרותו לטיט ואם לשהותו ה''ז אסור:
ע''ג דימוס. של בנין:
החוצב. את האבן מן ההר:
לסתת. המחליקה ומתקנה:
לסבל. הנושאה על כתיפו:
והיה מפקפק בה. הפכה מצידה לצידה כדי להושיבה כדרך הארדכל שהוא ראש האומנין ומדקדק ליישב האבן ומחמת כן נפלה והזיקה הוא חייב:
מסרה הסתת לסבל. הא דאמרי' בברייתא הסתת לסבל הסבל חייב וקאמר הש''ס דיש חילוק בין אם מסר הכל בידו או לא דאם מסר לו הכל האבן וכן מסיתות מקצת מן האבן שסיתת ממנה ולפעמים צריכין לזה לתתה במקצוע ונפל ממנו והוזק אחר בין באבן בין בסיתות הסבל חייב צ''ל. ולג' הספר אפשר לפרש דאם בשעת מסירתו להסבל נפל ממנו לעולם הוא חייב בין בסיתות בין באבן:
הסתת להסבל. אחר שמסר לו האבן נפל האבן והסיתות והזיקו רואין אם בסיתות הוזק הסתת חייב דזה בידו הוא וממנו הוא שנפל ואם באבן הוזק מיד הסבל הוא והסבל חייב כללו של דבר כל שיצא ההיזק מתחת ידו הוא חייב:
פטור. כולן פטורין:
כּוֹתֵל שֶׁבֵּין שְׁתֵי מְחִיצוֹת וְנִפְרָץ. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. מֶחֱצָה לָזֶה וּמֶחֱצָה לָזֶה. וְחַד אָמַר. כּוּלּוֹ לָזֶה וְכוּלּוֹ לָזֶה. מַה מַפְקָה מִבֵּינֵיהוֹן. מָצָא מְצִיאָה. מָאן דָּמַר. מֶחֱצָה לָזֶה וּמֶחֱצָה לָזֶה. מֵחֶצְיוֹ וְהֵילֵךְ לָזֶה וּמֵחֶצְיוֹ וְהֵילֵךְ לָזֶה. וּמָאן דָּמַר. כּוּלּוֹ לָזֶה וְכוּלּוֹ לָזֶה. הַמּוֹצֵא זָכָה.
Pnei Moshe (non traduit)
כותל שבין שתי מחיצות. של שני בני אדם ונפרץ הכותל:
מה מפקה מביניהון. במאי פליגי דליכא למימר באבנים של כותל והמקום זהו דין מפורש במתני' דריש מכלתין דלקמן דאם עשו מאמצע המקום והאבנים של שניהן. ועוד דמר אמר מחצה לזה ומחצה לזה ומר אמר כולו לזה וכולו לזה והיינו הך דיחלוקו ומאי בינייהו וקאמר הש''ס דבדין אחר פליגי מצא מציאה בתוך הכותל איכא בינייהו:
מאן דאמר מחצה לזה ומחצה לזה. הכי קאמר אם נמצא מחציו והילך לזה הרי הוא שלו ובחציו האחר הרי הוא של אחר הסמוך לו וקמ''ל דלא תלינן דהמציאה מעלמא הוא דאתיא אלא הסמוך למקום שנמצא הוא זכה דתלינן דהוא הניחה שם:
ומאן דאמר כולו לזה וכולו לזה. הכי קאמר דאע''פ שנמצא בחציו האחד הרי יש כאן ספק דאפשר זה האחר השתמש בכל הכותל כמו הזה שהוא סמוך לו ואיכא למימר או כולו לזה או כולו לזה והמוצא הוא שזכה דכיון דמוחזק הוא לא מפקינן מיניה ובמה שבידו הוא זכה:
הדרן עלך הבית והעלייה וסליקא לה מסכת בבא מציעא
בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source